שיאמדן פיננסים, השקעות ואחזקות בע"מ ואח' נ' גל כיפוף בע"מ ואח'

החלטה

1.עסקינן בשתי תביעות לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, עקב ליקוי בעבודות בנייה שביצעו הנתבעות בביתם אשר ברחוב שבדיה 81 חיפה (להלן "הנכס").

2.ביום 30/9/13 מונה המהנדס מר יוסף לזר כמומחה מטעם בית המשפט.

3.ביום 15/11/13 נקבעה פגישה בנכס בנוכחות המומחה והצדדים והכל בהתאם לכתב המינוי. ההתנהלות במסגרת ישיבה זו הולידה את הבקשות שלפניי:

בקשת הנתבעות לפסיקת הוצאות ובקשת התובעים (במסגרת התגובה) לפסיקת הוצאות ופסילת המומחה מטעם בית המשפט.

4.וייאמר מיד, לאחר עיון בבקשות, תגובות וההודעות - מצאתי כי דין מכלול הבקשות להידחות.

5.בהתאם להחלטה מיום 30/9/13 שומה היה על הצדדים לתאם עם המומחה את מועד הביקור בנכס, ככל הניתן יהיה זה מועד קרוב, כאשר באי כוח הצדדים או מי מטעמם יהיו רשאים להיות נוכחים בעת הביקור בנכס.

כעולה מהבקשות והתגובות במהלך הביקור בנכס עלו טענות הדדיות של הצדדים ולא ניתן היה לקיים את הביקור לשם ייעודו, קרי: בדיקת הליקויים הנטענים תוך שמיעת טענות הצדדים.

אין בכוונתי, בשלב זה, להכריע סופית באשר לאופן התנהלות הצדדים. די לי בכך שלא ניתן היה לקיים את הביקור למטרתו במועד זה תוך השחתת זמנו של המומחה.

מטעם זה אין בכוונתי, בשלב זה, לפסוק הוצאות לטובת צד זה או אחר (להבדיל משכר המומחה) ואשקלל התנהלות זו בסופו של יום.

6.אין לי אלא להצר כי התנהלות זו בין הצדדים גוללה לפתחו של המומחה אשר אך ביקש לעשות מלאכתו נאמנה, ולא מצאתי כי היה מקום לערב את המומחה בסכסוך זה בין הצדדים ו/או כי קיים בסיס לנטען בסעיף 13 לתגובת התובעים לבקשת הנתבעים במשולב עם בקשה עצמאית לפסיקת הוצאות.

7.יש לזכור כי מומחה בית המשפט מהווה את זרועו הארוכה של בית המשפט והנחת היסוד היא כי המומחה נוהג באורח מקצועי ועושה מלאכתו נאמנה. לעניין זה ראה למשל האמור ב-רע"א 7232/06, לויה נ' שירותי בריאות כללית (2007):

"... פסקנו לא אחת כי "משמונה המומחה, חזקה היא כי הוא ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה"...

במקרה שלפני חזקה זו, כך סברה הערכאה המבררת, לא נסתרה. עוד שנינו, כי בכדי לפסול מומחה שמונה מטעם בית המשפט "צריך שיתקיים חשש ממשי לכך שזכויות המשיב תפגענה עקב אותה קירבה בין המומחה למבקשת לה טוען המשיב"...

בנסיבות העניין, אף לאחר שבחנו את טענות המבקשת לא מצאנו כי התגבש חשש ממשי למשוא פנים מצדו של המומחה".

מטעם זה רק במקרים נדירים ש"אינם עניין שגרתי" (ראה: רע"א 2273/99 ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (1999)), ולאחר שהוכח כי פעולת המומחה מצמיחה חשש ממשי לעיוות דין העלול להיגרם לבעל הדין, יפסול בית המשפט מינוי מומחה. כאמור ב-בש"א (י-ם) 6747/07, אריה חברה לביטוח בע"מ נ' בשאראת (2007):

"...חוות דעתו של מומחה לא תיפסל אם אין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין. קרי, בית המשפט רשאי לפסול חוות דעת של מומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו, אם נפל בחוות הדעת או בפעולותיו של המומחה פגם המעלה חשש ממשי לעיוות דין, העלול להיגרם לבעל הדין הנוגע בדבר. ההחלטה אם לפסול את חוות דעת המומחה אם לאו, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, עת הכלל הוא כי בין יתר שיקוליו בבקשה לפסילת מומחה, על בית המשפט להביא בחשבון את תום ליבו של המומחה ואת האפשרות לתקן את השגגה...

יתרה מזאת, ההנחה הקיימת הינה, כי מומחה מטעם בית המשפט פועל בהגינות ובתום לב, אלא אם מתברר אחרת, ולפיכך לא כל שגגה היוצאת מתחת ידו צריכה להביא לפסילתו."

(וראה גם: רע"א 2273/99, וייצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (1999); רע"א 337/02, מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673; ת.א. (י-ם) 7357/05, שמעון נ' הסתדרות מדיצנית הדסה (2007); ת.א. (ת"א) 58353/05, ממון נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (2006); בר"ע (חיפה) 3016/08, זייצב נ' דוחובני (2008); ת.א. (חיפה) 1465/00, עמר נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2002); רע"א 1798/10, יקירביץ נ' תרימה מוצרי רפואה ישראלים בע"מ (2010), על האסמכתאות הנזכרות דשם; בש"א (חיפה) 1044/99, פרץ נ' עילית חברה לביטוח בע"מ (2004); רע"א 6116/97, שוחט נ' ציון (1997); רע"א 9724/07, דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' חביב (2008); רע"א 2104/12, פלונית נ' ד"ר וינברג (2012)).

8.בקשת התובעים (המשולבת כאמור בתגובתם לבקשת הנתבעים) משובצת לעייפה בטענות עובדתיות אך התובעים לא מצאו לנכון לצרף תצהיר לאימות העובדות המפורטות בה ואף לא כל מסמך אחר. די היה בכך כדי לדחות את הבקשה.